פסק-דין בתיק ת"א 61344-07

1.         בפני תביעה לפינוי וסילוק יד.

הנתבע 1 (להלן: " הנתבע") שכר מהתובעת בית עסק הכולל חנות מכולת, מחסן וחצר, ברח' יפת 146, שכונת עג'מי, ביפו (להלן: " בית העסק" או " המושכר") וזאת על פי חוזה שכירות מיום 22.8.75 (להלן  " חוזה השכירות"). לאחר תום תקופת השכירות על פי חוזה השכירות, המשיך הנתבע להחזיק במושכר כדייר מוגן על פי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב] התשל"ב - 1972. 

תביעה זו מתייחסת ליחידה נוספת, בשטח של כ-12 מ"ר, הנמצאת בסמוך למושכר (להלן: " הנכס" או " יחידה 4")  והמוחזקת על ידי הנתבע ובנו (הנתבע 2) או מי מטעמם.

תמצית טענות התביעה

2.         רשות הפיתוח הינה הבעלים של המקרקעין ושל בית העסק הנמצאים ברח' יפת 146, תל אביב, אשר במועד הגשת התביעה היו פרטיהם ידועים כגוש (שומה) 7034 חלקה (שומה) 44 (להלן: " המקרקעין").

התובעת מנהלת את המקרקעין, לרבות בית העסק, מטעם רשות הפיתוח.

במסגרת ביקור שערכו נציגי התובעת במקרקעין, נודע לה במהלך שנת 1995, כי הנתבעים פלשו לנכס שבמקרקעין הסמוך למושכר, והם מחזיקים בו שלא כדין, ללא הסכם חוקי כמתחייב וללא רשות ו/או אישור מטעם התובעת.

הנתבעים אינם משלמים דמי שימוש ראויים ו/או דמי שכירות בגין החזקתם בנכס ועל כן מתבקש לאפשר לתובעת לפצל את סעדיה באשר לנזקיה הכספיים.

תמצית טענות הנתבעים

3.         הנתבעים כופרים בזכויותיהן הנטענות של רשות הפיתוח ו/או התובעת במקרקעין ובנכס.

לטענת הנתבע, החזקתו בנכס החלה סמוך לשנת 1975. מצבו של הנכס באותה תקופה היה רעוע ואינו ראוי לשימוש אדם. הנתבע השקיע ממיטב כספו כדי לשקמו ולהשמישו, ובמשך כל השנים נהגו, הוא ומשפחתו, בנכס מנהג בעלים. לטענת הנתבע, שימש תחילה הנכס כמחסן של בית העסק וכיום משתמשת בו אשתו לשעבר לצורך עסק של עוגיות ביתיות.

לטענת הנתבעים החזקתם בנכס נעשתה באופן בלעדי, ייחודי, ורצוף, כאשר כל אותו זמן התובעת מודעת להחזקתם בנכס.

הנתבעים טוענים כי יש לדחות את התביעה מהטעמים הבאים:

א.            התובעת לא הוכיחה את זכות הבעלות שלה  במקרקעין ובנכס.

ב.             יש לדחות את התביעה מפאת התיישנות.

ג.              יש לדחות את התובענה מפאת שיהוי המגיע לכדי השתק ומניעות.

ד.             לחילופין, טוענים הנתבעים כי עומדת להם זכות דיירות מוגנת בנכס.

ה.            לחילופי חילופין, טוענים הנתבעים להיותם בעלי רישיון בלתי הדיר במקרקעין, אשר שיקולי הצדק מחייבים את המשך קיומו.

ו.              לחילופי חילופין נטען, כי כל ביטול של זכויות הנתבעים במקרקעין, יכול וייעשה רק כנגד פיצויים בגובה ההשקעות שהשקיעו במקרקעין.